פרשת דברים אלה הדברים וגו' עפ"י מה שא' חז"ל לא גלו ישראל אלא בשביל שכפרו בתורה שבע"פ שנא' ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זה תורה שבעל פה, יש להבין הטעם למ"ש חז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה שנא' כי על פי הדברים האלה (פי' שאינו בכתב כי אם בדברים בע"פ) כרתי אתך ברית ואת ישראל, ויש להבין הענין כי אין איש ואשה כורתין ברית אלא אם יש להם תולדות אבל אם אין להם תולדות אין ביניהם כריתת ברית ואם הקדיחה תבשילו קלה בעיניו לגרשה, כאשר החוש מעיד על זה, וממנו נקח לאשר התורה צוה לנו מאורסה לקהלת יעקב וחכמינו הולידו תולדות מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם והוא תורה שבעל פה וגזרות כמו שניות לעריות ושבות דשבת ותוס' שבת ויו"ט ופרישה סמוך לוסתה ואיסור חמץ בערב פסח קודם חצות ותקנות הדלקת נר בשבת ובחנוכה וקריאת הלל ומגלה וכהנה וכל זה בכלל תורה שבעל פה שנעשה תורת ה' שהרי אנו מברכין וצונו ואחז"ל מדכתיב לא תסור וגו' ובשביל זה כרת הקב"ה אתנו ברית מכח תולדותיהן שכיוצא בהן וכיון שכפרו בתורה שבעל פה נפסק הכריתת ברית וכיון שהמירו כבודו שלח אותם מעל פניו ויצאו מארצם וכתיב בפרשת ברכה ויראהו ה' את כל הארץ וגו' עד הים האחרון ואחז"ל קרי ביה עד היום האחרון שהראהו את כל המאורעות עד תחיית המתים וראה משה חורבן הבית בשביל שכפרו בתורה שבעל פה ואם יחזרו וישמעו לקול ההורים תורה שבעל פה עתידין להגאל ולזה הזהירם לקיים תורה שבעל פה וזה שא' אלה הדברים כלו' שיקיימו הנאמר בדברים (זאת) אשר דבר משה אל כל ישראל וגו' מול סוף נגד מה שעתיד להיות בסוף והבן: אלה "הדברים "אשר "דבר "משה "אל "כל "ישראל ר"ת אד"ם איכ"ה ירמוז למה דאיתא במדרש איכה והמה כאדם וגו' כמו דכתיב באדם ויאמר לו איכה כ"כ איכה ישבה בדד וגו' אם כי הנקודות אינם שוין עכ"ז טעמן שוה עד"מ מי שהוא חכם ועתיר בנכסין ונפל מאיגרא רמא כו' ונעשה עני מכל מדעת ומנכסין ואיננו על מקומו הראשון ראוי לומר לו איכה כלו' באיזה מקום אתה כי אינו במקומו ומדרגתו והיינו ממש איכה ישבה בדד, וידוע כי בשעת מתן תורה כתיב חרות על הלוחות ואחז"ל חירות ממה"מ ומשעבוד מלכיות אחר כך על ידי אומרם אלה אלהיך וגו' חזרה זוהמתן והיינו דכתיב אני אמרתי אלהים אתם וגו' אכן כאדם וגו' וז"ש אלה בשביל שחטאו באלה לכך הדברים וגו' ר"ת אד"ם איכ"ה כלו' ראוי להם מ"ש לאדם איכה. במדבר בערבה בשביל שחטאו במקומות אלו כפרש"י מול סוף ר"ל שזה איכה הוא נגד סוף הדברים אשר לא' איכה ישבה, אמנם כתיב מחצתי ואני ארפא ע"כ בר"ת איכה מרומז הרפואה והוא שא' משה בסוף הפ' לא תיראום זכי "יי "אלהיכם "הוא הנלחם לכם, הנה לאשר צפה כי אחר פ' זו עתידין שיקראו איכה ע"כ הקדים הרפואה להמכה וא' לא תיראום כי איכה ר"ת "כי "יי "אלהיכם "הוא הנלחם לכם כלו' לאשר נחסר הו"א משמו וכסאו ה"ו מהויה וא' מכסא על כן הו"א הנלחם שעליו המלחמה והוא המושיע: